בית עמיעד מודיע בצער רב על פטירתו של חברנו אשר לב
אשר נפטר אחרי מאבק ממושך במחלה קשה. אנו משתתפים בצערם של מירב, הילדים וכל המשפחה המורחבת. הלוויה התקיימה ביום א, 10.3.19 בבית העלמין בעמיעד. המשפחה יושבת שבעה בבית המנוח.
פורים מגיע - הכינו את התחפושות
היכונו לפורים חברים בבר, בנושא מדע בדיוני ופנטזיה!! יום שישי 22 מרץ : במה פתוחה, תחרות תחפושות, live dj, הופעת סטנדאפ של נגה ד'אנג'לי ועוד ועוד. לילדים תתקיים פעילות קרקסית על הדשא הגדול ב20 במרץ. הופעות, פעילות ורכבת ההפתעות יחכו לשמח אתכם עד דלא ידע.
שעות הקבלה של רופא קופת חולים
ד"ר סוהיל שינה את שעות הקבלה. רשמו לפניכם את השעות החדשות. יום ב' 10:00 - 08:00, יום ה' 18:00 - 14:00.
ימי עבודה קבועים של מנהלי הקהילה
אורי קינן, מנהל עסקי - ימים א,ג,ה משעה 00:08 עד סוף היום * עדית פלך מנהלת קהילה - ימים א.ג.ד משעה 00:08 עד סוף היום * אמנון סודרי, יו"ר הקיבוץ: יום א' משעה 00:08 עד סוף היום.
----------------------------------------
מה חדש>מתוך דפי המידע>
על שינוי מחשבתי ומערכת החינוך

על סוגיות של חינוך ושלוש שאלות לשאול את עצמנו

 אריק מנדלבאום הוא מנהל של בית-הספר הדמוקרטי "משעולים" בעתלית, וחבר במכון הדמוקרטי.
הוא מוביל פרוייקט 'בתי ספר אמיצים' של הקמת בתי ספר חדשניים ומלווה תהליכי שינוי בבתי ספר קיימים.
כחלק מתהליך השינוי שכבר קורה בעולם ובארץ, מדבר מנדלבאום על שינוי שגם אנחנו - פה בקיבוצינו הקטן - יכולים וכדאי לנו לאמץ.
אבל הוא מדבר על שינוי בצורת המחשבה של כל אחד מאיתנו.
הוא מדבר על שינוי הגישה לחיים ועל השאלות שאנו כהורים, וכאנשים בעולם הזה, כדאי לנו לשאול. שאלות אלה רלוונטיות יותר ויותר לאור השינויים שעוברים על מערכת החינוך החברתי שלנו, ובעיקר רלוונטיות לקראת תהליכי הקליטה הגדולים שאנו צפויים להם.
משתפת מתוך עניין אישי שיש לי בשאלות החשובות הללו.

לחן ויילר

סוגיות של חינוך הן סוגיות של חיים / אריק מנדלבאום
אנשים רבים באים לבקר אצלנו בבית הספר. בשנה האחרונה מדובר בממוצע של ביקור-שניים בשבוע, מאות אנשי חינוך. מזמינים אותי להרצות במקומות שונים בשעות אחה"צ, שם מדובר אפילו במאות ואלפי אנשים שזכיתי לדבר אליהם ואיתם. בפייסבוק שלי, בסרטונים שהוצאתי בשירים וגם בספרים מדובר כבר בעשרות אלפים. וכמעט תמיד, כמעט כולם, מגיעים עם כמיהה לאיזו משיחיות חדשה. איזה מתג שצריך ללחוץ עליו, איזו טכנולוגיה של המאה ה- 21 שתפתור את כל בעיות החינוך, איזו תוכנה שתכניס לראש של כל לומד בדיוק את החומר שהוא צריך למבחן, איזו אדריכלות פורצת דרך: עם קירות שקופים, קירות מסתובבים או בלי קירות בכלל. העיקר שהמבנה, הטכנולוגיה, או איזו שיטה פדגוגית כזו או אחרת, הם אשר יעשו את השינוי עבורנו, במקומנו.

הרבה מאוד הורים בוחרים לרשום את הילדים שלהם לבית הספר שלנו. חושבים לתקן את חוויית הילדות שלהם עצמם דרך הילדים שלהם. מפנטזים שהילדים במקום כזה שונים, ללא התפרצויות, ללא לקויות למידה, ללא כעסים. אין להם בעיה עם אינטליגנציות מרובות (בעיקר עבור הילד של השכנים), העיקר שהילד שלהם יגיע לטכניון וידע לקרא בחנוכה ובעיקר יהיה יותר טוב מהילד של זו שאנחנו פוגשים אחה"צ בגן השעשועים. רוצים שכולם יהיו מעולים בלימודי הליבה כאילו ההתפלגות הנורמאלית השתגעה.
כל ההורים מצפים שהורים אחרים במקום כזה יהיו מנומסים, אדיבים, מושלמים, נטולי אגו כיוון שהם בחרו חינוך אחר. שהמורים במקום כזה תמיד ידעו בדיוק מה לעשות בכל רגע כך שיתאים לכל אחד ואחת, לעולם לא יטעו, בכלל לא יימצאו בתהליך התפתחות ויהיו "על אדם". כאילו שאיזה כלי טכנולוגי כמו מפה אישית מבוססת פאואר-פוינט יעשה שינוי בעולם. כאילו שאיזה אדם כריזמטי, מוכשר ככל שיהיה, יגרום לכולם להתנהג באופן נאצל. וכמעט כולם מצפים שאחרים יהיו יותר בסדר.
מתאכזבים שאחרים אינם מושלמים דיים לעשות את השינוי עבורם.

אבל השינוי, חברות וחברים, הוא לא בחוץ, הוא בתוכנו.
לשינוי לא דרוש עוד משאבים חיצוניים אלא נכונות פנימית.
השאלות שעלינו לשאול כדי שהחינוך ואולי החיים הללו יהיו רלוונטיים הן:
1 .לשם מה אני חי?
2 .איזה אדם אני רוצה להיות?
3 .באיזה עולם אני רוצה לחיות?

ילדים שמצויים ליד מבוגרים ששואלים את השאלות הללו ומנסים לחיות לפי התשובות שהם נותנים לעצמם, ילדים כאלה נמצאים בביה"ס הכי משמעותי ביקום עבורם. הטכנולוגיה, האדריכלות, הפדגוגיה - יכולות לכל היותר לסייע. אך הן שלב שני לשלושת השאלות הגדולות.

כל חזון חינוכי מוצהר או סמוי, טומן בחובו הנחות יסוד על משמעות החיים, מהותו של אדם, ומהותו של עולם. ככל שעובר הזמן, ולמרות שאנחנו מובילים בשטח את הפרסונליזציה בחינוך הציבורי, אני מבין שעיקר הפרסונליזציה הוא: להתייחס לכל אדם לא כמובן מאליו, לשאול אותו מה מתאים לו ולתת לו עד כמה שניתן לעצב את חייו. וגם כשלא ניתן וקשה, להיות שם איתו ולסייע לו למצוא את הטוב וההזדמנות בכל דבר. לשם כך לא צריך שום אמצעי חיצוני אלא אורך רוח, רוחב לב, סבלנות, ולא פחות- התבוננות פנימית של המבוגר עצמו.

זה הדבר העיקרי שאני כמה לו בבית החינוך שבאחריותי.

אז לכל מי שבא אלינו- ילד, הורה, צוות, מבקר: אין לך דבר ללמוד מאתנו וגם לא נוכל לעשות את העבודה עבורך. לכל היותר נוכל לסייע לך במסע שלך וגם זה בספק כיוון שכל אחד מאתנו נמצא במסע שלו.
כל שעליך לעשות זה למצוא את המראה הקרובה ביותר, לעמוד מולה ולשאול: לשם מה אני חי, איזה אדם אני רוצה להיות, באיזה עולם אני רוצה לחיות.
את החינוך, את ביה"ס ובעיקר את חייך תוכל לעצב בהתאם לתשובות שתיתן לעצמך. סוגיות של חינוך הן לא אופנות חולפות, גימיקים, או הישגים. סוגיות של חינוך, הן סוגיות של חיים. אנחנו, יכולים לכל היותר, להיות חברים למסע.

לקריאה נוספת על אריק מנדלבאום - "מנהל אמיץ מאוד".

 בניית אתריםבניית אתרים 


חזרה לדף הבית | קיבוץ עמיעד | דואר נע גליל עליון 1 |  מיקוד 12335
| טלפון 04-6909888  | פקס. 04-6909866 |  Kibbutz Amiad