שינוי בשעת פתיחת הלימודים בשנה הבאה
החל משנת הלימודים (תשע"ט) שתפתח בספטמבר, יתחילו הלימודים בבתי הספר האיזוריים מאוחר יותר. בתי הספר היסודיים יתחילו בשעה 8:00 בבוקר (ולא 7:45 כפי הנהוג היום). תלמידי התיכוניים יתחילו את יום הלימודים אפילו מאוחר יותר, בשעה 8:40. הסיבה לשינוי היא עמידה בהנחיית משרד החינוך להתחיל את הלימודים בשעה 08:00. איחור התחלת הלימודים בתיכוניים נובע מהאילוץ להמתין להסעות שחוזרות מבתי הספר היסודיים. שעת סיום הלימודים לא משתנה.
תוצאות תחרות המיחזור האיזורית
בתחרות שהתקיימה בחודשים מאי-יוני, נמדדה כמות הפסולת האורגנית הנאספת בפחים החומים. הקיבוצים שהגדילו באופן המשמעותי ביותר את כמות הפסולת האורגנית שלהם היו מלכיה וצבעון. לזוכים הוענקה סדנה ליצירת ספסלים מחומרים ממוחזרים.
בחירות לראשות המועצה
בימים אלו החלו ההכנות לבחירות לראשות המועצה, למליאת המועצה וכן לוועדים המקומיים. הבחירות תקיימנה ביום שלישי 30 באוקטובר 2018 .יום זה הוא יום שבתון. דף הסבר מתפרסם בלוח ההודעות של האתר.
בריכת השחיה
החל מתחילת יולי הבריכה בתפוסה מלאה. לא תתאפשר כניסה יומית ו/או רכישת מנוי.
ימי עבודה קבועים של מנהלי הקהילה
אורי קינן, מנהל עסקי - ימים א,ג,ה משעה 00:08 עד סוף היום * עדית פלך מנהלת קהילה - ימים א.ג.ד משעה 00:08 עד סוף היום * אמנון סודרי, יו"ר הקיבוץ: יום א' משעה 00:08 עד סוף היום.
לכל משתמשי אולם הספורט
בתום השימוש באולם בבקשה דאגו לכבות אורות, מאווררים ודלתות. לא לשכוח לסגור גם את דלת הברזל. מסרה חיה
----------------------------------------
מה חדש>כתבות>
עליזה דרומי - סיפור עדות

יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ד מפיה של עליזה דרומי

הסתתרתי במלחמת העולם השנייה בביתם של גויים. עוד לפני תחילת המלחמה הורי עברו להולנד מגרמניה. אבי היה פרוון ופתח עסק לעיבוד ומכירה של פרוות בו עבדו אמי ואבי. בהולנד חיינו חיים רגילים, עד היותי בת 13. בשנת 1939 אבי נפטר ואני, אחותי ואמי נשארנו  לנהל את חיינו בעצמנו. אמי המשיכה את העסק והיו לה מספר עובדים שעבדו איתה בעסק. ב 10.5.1940 פלשו הגרמנים להולנד. היו קרבות והייתה עצבנות רבה בקרב האוכלוסייה. במיוחד היתה דאגה אצל היהודים שהגיעו מגרמניה, אבל היהודים ההולנדים דאגו פחות. הם כנראה לא האמינו שהולנד תכנע. בוקר אחד אמא הלכה לעבודה כרגיל אך כשהגיעה חיכו לה גרמניםשאמרו לה  כי העסק יותר לא שלה וכי עליה לחזור הביתה. העסק המשפחתי הוחרם . כי אסור היה ליהודים לנהל עסקים עצמאיים.  לאחר מכן, היה אירוע נוסף, בו הופיעה בביתנו משטרת המטבע הזר שעצרה את אמא באשמה שעסקה בסחר בכספים . אמא נלקחה לבית הסוהר וישבה שם שלושה שבועות. אף אחד לא סיפר לנו מה קרה ולא ידענו מה יהיה. למרבה המזל, ידיד של אמא השיג לה חופשת שחרור ליום אחד ביום "חג העליה של ישו לשמים". כשהגעתי באותו יום מבית הספר, אמא שכבה במיטה ועל ידה גבר זר (לי). היא הורתה לי לארוז מזוודה עם בגדים, חומר לימוד  ואת הכינור שלי. באותו ערב נסעתי עם הגבר הזר לעיר אולריכט שהעביר אותי למשפחה.  זה היה בחודש מאי 1942. המשפחה הזו שהסתירה אותי במשך חצי שנה, היתה משפחה בעלת ארבע נפשות. זוג הורים ושני בנים גדולים. הבן הגדול, קלאס, למד משפטים , ניהל בנק והיה אדם משכיל. הבן השני קוס,היה סטודנט.  אב המשפחה היה מורה לאנגלית. מסתבר כי הבן הגדול עסק בפעילות מחתרתית ואף הוציא עיתון מחתרתי. ניסיתי להתסגל לחיים החדשים. למדתי אנגלית מהאב, ניגנתי בכינור עם האח קלאס. כמובן שהעיסוק שלהם בפעילויות מחתרתיות היה סודי, אך אני גילתי זאת  בעצמי, מתוך שיחות ששמעתי. יום אחד, הגיעה לבית סטודנטית שלימדה אותי ואני ראיתי לפני בואה כי במכונת הכתיבה מונח סרט עם הכותרת " הכה על התוף" שהיה השם של העיתון המחתרתי שהוציאו האח ואביו. התמלאתי בדאגה ורצתי אליהם ואמרתי  שהסטודנטית צריכה להגיע  כשבאתי לחדר עם הסטודנטית הכותרת נמחקה מהסרט של מכונת הכתיבה. המשפחה הבינה שאני מודעת לפעילות. יום אחד, כשאוירת הפחד מפני הגרמנים גברה, הראו לי בני המשפחה כיצד ניתן לצאת מביתם בדלת האחורית שהיתה בעצם הכניסה של ספקים ולהגיע לבית של משפחה אחרת שתטפל בי במידה ויקרה משהו. הזמן עבר, ואני המשכתי בעיסוקי הרגילים. אבל לא הורשיתי לצאת מהבית. זה כמובן היה מאד קשה לי בתור נערה בת 14. יום אחד שמעתי שסיפרו על מכר שנתפס על ידי הגרמנים. הייתי כל כך מבוהלת מזה, שלמחרת מחקתי את שמי מכל המחברות שלי על מנת להסתיר כל עדות שאני קיימת. לילה אחד הלכתי לישון עם תחושה מאד לא טובה. ירדתי באמצע הלילה לשירותים שהיו בקומה התחתונה אבל זה לא עזר ולא הצלחתי להרדם. לפתע שמעתי צילצול בדלת. אלה היו גרמנים שבאו לעצור את האח הגדול. נרגעתי שהם לא באו לחפש אותי.  האח הצעיר עלה לחדר שלי וסיפר שעצרו את קלאס. הוא ביקש ממני לצאת מהבית דרך הכניסה האחורית והבטיח שהוא יעסיק את הגרמני שבסלון. הייתי אחוזת פחד נוראי. ירדתי בשקט במדרגות העץ שחרקו. ירדתי יחפה , ללא נעליים למרות שהיה חודש נובמבר קר. כל הזמן חששתי שיש עוד שוטרים גרמניים שמחכים ברחוב. הצלחתי להגיע לבית המשפחה השנייה אלא שהבית היה חשוך ואיש לא ענה לדפיקות שלי על הדלת. נזכרתי בסיפור על הנזל וגרטל שהשתמשו באבנים על מנת לסמן את דרכם חזרה והתחלתי ליידות אבנים על חלון הקומה השנייה. אם המשפחה שמעה זאת ויצאה. סיפרתי לה שעצרו את קלאס והיא אספה אותי לביתם. כאמור שהיתי במשך שלוש שנים במסתור ולא יצאתי ממנו עד תום המלחמה. 
לשמיעת ההקלטה של דברי עליזה.

 בניית אתריםבניית אתרים 


חזרה לדף הבית | קיבוץ עמיעד | דואר נע גליל עליון 1 |  מיקוד 12335
| טלפון 04-6909888  | פקס. 04-6909866 |  Kibbutz Amiad